ח. הדאגה. האימה

האכסיסטנציאל המעניק אחדות לכל מיבני האדם כ'היות שם' הוא הדאגה . אכסיסטנציאל זה אנו מוצאים בכל פעולה אנושית , שכן הוא מבטא חיפושו של האדם ב'שם , ' דאגתו להשיג את שלימותו שעוד איננה . מבחינה זו האדם נמצא תמיד לפני עצמו , 107 שכן הוא נזרק או מושלך , אותנטי או בלתי אותנטי , לפעול תמיד במסגרת היש שמחוצה לו על מנת להגשים 106 גם בקשר למושג הדמיון נראה להלן את הקשר שבין היידגר לניצשה . . 192 107 את עצמו . אין הוא יכול להיות רגוע מבחינה א 1 נט 1 ל 1 גית בגלל החציר . הפנימית שבו , בגלל היותו אפשרות הדורשת מימוש וממילא מבוססת על טראנסצנדנציה . גם ב'הם' מוסיף ההיות שמ להיות מוטל קדימה , שכן עניינו לפעול כך שישכח את עצמו ושיכחה זו אינה באד . ללא פעילות מתמדת . הדאגה , שמשמעותה היות לפני עצמו , היא התנאי האכסיס טנציאלי לחירות , היא המיבנה המסביר את האופי האפשרי של המיבנים האחרים . היות האדם תמיד דאגה אפריורי אין משמעו שההתנהגות המעשית קודמת לתיאורטית , שכן שתיהן אפשרויות אונטולוגיות של הדאגה . 109 הדאגה , כאכסיסטנציאל הכולל ביותר של ההיות שם , קיימת בעת ובעונה אחת גם באי האותנטיות וגם באותנטיות , ש...  To the book