ז. ההתנכרות

הלהג קובע את האדם בנפילתו ומבטיח לו שהוא רואה ומבין הכול על פי אפשרויותיו . בכך מתבררת המשמעות של ה'הם' כאכסיסטנציאל השגת שקט וסיפוק . הזולת הוא היסוד המפתה שבאדם לממש את אפשרותו לרגיעה ולקביעות , 103 לגיבוש אופן של פעילות ודינאמיות שלא יהיה כרוך בבידודו של האדם אלא דווקא בשיתופו עם הזולת . הפיתוי שבאדם להגיע למנוחה , להשקטה , הוא המביא את האדם לידי ההתנכרות . 104 בניסוח רעיון ההתנכרות יש אצל WPVJ מיזוג מסוים של היגל וניצשה . הרעיון המיסטי של השטן המדיח כסיבה לרע , כשהרע נתפש בחלקיותו של השלם , רעיון זה , כפי שכבר צוין , מתבסס על תפיסת הממשות בחלקיות . נטייתו של האדם להזדהות עם פירוש חלקי שלו ולראותו כשלם היא יסודית להבנת ביקורתם של היגל , ניצשה , קירקגור והיידגר גם יחד , אלא שניצשה , קירקגור והיידגר מייחסים את יסוד החלקיות לתבונה דווקא ואת השלימות לפרטיות במקוריותה . היגל קבע את ההתנכרות כאיפיון הכרחי של התבונה , של האדם , במציאות . כדי לממש את אפשרויותיו חייב האדם להרוג אל מחוץ לעצמו , לפעול פעולה ממשית שמעמידה מרחק בינו לבין האובייקט שלו . רק ההתנכרות , הדורשת את שלילת עצמה , מביאה ...  To the book