ד. השלמת איפיונו של האדם כ'היות-שם'

בירור מושג היש הפנוי שופך אור על איפיונו של האדם בכלל . בשיטה כאכסיסטנציאליזם של היידגר אי אפשר שיהא לנו ענין ב'יש באעןר הוא יש' במובן המיטאפיסי המסורתי . כל הטיפול ביש התוך עולמי ב'הוויה והזמן' אינו בא אלא לשם בירור מהותו של האדם . כאשר התברר , המכשיריות , ההי 1 ת פנוי , היא אכסיסטנציאל של האדם , הרי שניתן לנסח עתה את טבעו של זה האחרון לאור המימצא הפינומינולוגי המפורט שלפנינו . האדם הוא יצור מיוחד במינו בכך שחווייתו אינה סגורה בתוך עצמה , שעל פי טבעו הוא נמצא תמיד מחוץ לעצמו , שיש בו פתיחות מהותית לישים שאינם הוא , שאינם אדם , ושכדי להיות הוא חייב לפעול על ישים אלה ולעצב אותם . בלשון אחר , כפי שכבר צוין , שהוא חלקי , אלא איפיונו כחלקי הוא דווקא בחתירתו לשלימותו בכל מעשה ממעשיו . בירור מושג ה'היות שם' הוא בירור מושג החלקיות . כיוון שחלקיותו של ההיות שם מתבטאת בפתיחותו לקראת היש , הרי שחווייתו , שלימותו , כילייתז של ההיות שם היא ה'שם' שלו . כלומר , אותה מערכת אינסופית אפשרית של התכוונויות היא שלימותו של האדם הפרטי , שחלקיותו היא בהתכוונותו הקונקרטית הממומשת והמוגבלת . רק הפינומינולוגיה...  To the book