|
|
ביקורתו של קירקגור על הספקולאציה הפילוסופית הטוענת להכרחיות כוללת היא מרכזית במחשבתו . הריסתה של שיטת המחשבה ההיגלית היא תנאי לתקומתה של הפילוסופיה של המציאות בעלת המשמעת הפנימית החדשה . הספקולאציה הפילוסופית מבוססת , כפי שראינו , על העבר שאץ לחיותו אלא פעם אחת , 40 שכן כל רםלכסיה היא מחשבה הבוחנת מחשבה אחרת נתונה וגמורה . לפיכר כל פילוסופיה שיטתית היא חשיבה היסטורית , העוסקת בתהליכים כלליים ובאיפיון מגמות כלליות . חשיבה זו מבחינה בין סובייקט לא 1 בייקט ומדגישה את חשיבותו הבלעדית של האחרון , שכן היא מעוניינת במשמעויות כלליות ולא בכוונה פרטית , ודורשת מן הפרט לוותר על הטוב והרע שלו למען הרעיון הכללי ו ז למרות יומרתה אין בפילוסופיה של היגל , באשר היא היסטוריה ספקולאטיבית , מקום מרכזי לאלוהים , שכן אלוהים בה הוא מת ושייך לעולם דמיוני ששונא את החיים . אולם הספקו לאציה נוחה לאדם . הטיפול בדברים מסיט את הסובייקט מן הכאב והסבל שבצורך להחליט . האובייקט הוא מפלט מחירותו המוחלטת , שהיא אי תלותו המוחלטת . " כל בני האדם רוצים לקחת חלק בהיסטוריה , בכלליות , באשליה , כיוון שאיש אינו רוצה להיות פרט ...
To the book |
|
|