לניצשה תשובה כפולה שהיא בעצם אחת . נכון שקיימת סתירה פנימית אבל רק מבחינתה של התבונה הרגילה , כלומר מבחינתה של התבונה המאמינה שהאמת היא אחת , נצחית ופסקנית . הסתירה אינה קיימת מבחינתה של התודעה העצמית המפותחת , זו של האדם העליון . לאדם העליון ברורה עדיפותו . היא איננה ברורה כלל לאדם הממוצע הממשיך לאחוז בתבונתו המציעה לו עקרונית את הפתרון ההיגלי לבעיית חירותו , פתרון שכאמור דומה מאוד בעקרונו הסופי לזה של ניצשה , המבטיח את החירות מתוך מושג הכוליות המעניק את המשמעות היחידה לפרטיות . מה יניע את האדם לראות יתרון בגישתו של ניצשה , שאינה מעלה עקרונות חדשים אלא רק תוכן חדש ? מה יניע את האדם לנטוש את התבונה הרגילה החפה מסתירה וללכת לדבוק בסתירה 1 ניתוח זה מראה , שאמנם המעבר בין התודעה הרגילה לזו החדשה הוא דיאלקטי , אבל לא הכרחי . כיוון שהתודעה הרגילה היא הכלליות , הרי שאין בה שום צורך להרוס את עצמה , כי היא מסוגלת בהחלט לטפל בכל תופעה חדשה בכליה שלה ולגלות שם את העיקרון הכללי . מכאן ששלילת התודעה הכללית והריסתה אינן מתחייבות על פי ההכרחיות הפנימית שבה , אלא מבחוץ . אך כיצד יכולה התודעה להיות מו...
To the book