ו. תפקידו של האידיאל

מכל מקום , תפקיד האידיאל הוא בהפניית העוצמה והשבאה לזר פנימה והפניית האהבה החוצה — כלפי הזולת , וזאת בשם ערר קבוע ונצחי . הכלל מתחיל לחיות מתוך מאמץ זה להתגבר על הסבל ולהמית את היצרים * אולם התוצאה המתקבלת אינה חיסול הסבל , אלא דווקא המשכתו בהפיכת המאבק לפנימי ולבלתי מידע . האדם ממשיך לסבול תוך כדי שכנוע שהוא נוהג "כפי שצריך , " כפי שתכונתו מורה לו , ולפיכך הוא עושה את סבלו להנאה מאזוכיסטית . בעוד שבחיים הטבעיים מושגת ההנאה מן הסבל בהתגברות יצירתית על אינסטינקטים זרים , בהפניית העוצמה החוצה , בשחרורה , בבזבוזה , הרי ההנאה מן הסבל הנגרם על ידי התבונה היא בכבישת העוצמה והיצר ובתחושה האינטנסיבית של מותה של הפרטיות בחירותה . האידיאל הופך אפוא את החולשה למידה טובה . להיות טוב משמע להיות כפוף לחוק , להרגלים , למנהגי המדינה . ואכן , המדינה היא אותו אליל חדש , אותו כוח בלתי מוגבל , אותה כלליות חופשית הנבנית על חורבותיה של הפרטיות . ™ יסודה הוא המוסר , ההורס את כל היוצא דופן ובונה גוף מונוטוני הבולע את הפרט לשם תכלית מופשטת שאינה שייכת לשום אחד . המדינה היא המוות של הפרטים , באשר היא משתמשת בע...  To the book