|
|
ההגירה היהודית לארצות אמריקה הלאטינית היא בת המאה העשרים , ברובה של התקופה שבין שתי מלחמות העולם ובחלקה אף של התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה . משמע שהמוני המהגרים היהודים הביאו עמם מאירופה המזרחית , ובייחוד מארצות רוסיה הצארית לשעבר , מטען עשיר של פעילות חברתית , של מערכות פוליטיות , של הכרה לאומית מפותחת , של ני סיון גדול במוםדות השכלה וחינוך לאומיים , של הרגלים מושרשים עמוק לעיתון יהודי משלהם ולספר יהודי , עתים גם עברי , ולפעילות תרבות יהודית בכלל , כגון לתיאטרון יהודי וכיוצא באלה . מטען עשיר זה , שהובא מארצות המוצא , נודעה לו השפעה מרובה על כל התפתחותם החברתית והתרבותית הרוחנית של היישובים . בייחוד הורגשה השפעה זו ובאה על ביטויה היוצר בקיבוצים בעלי רוב גדול של מהגרים מפולין , ליטא ולאטביה —ארצות שגילו בתקופה שבין שתי המלחמות פעילות יהודית קדחתנית , חברתית ולאומית תרבותית . תושבי שלוש הארצות הללו הביאו עמם לא בלבד הכרה לאומית עמוקה ותשוקה להיאבק למען קיום והתפתחות לאומיים , אלא גם ניסיון עשיר ומגוון בפעולה תרבותית חברתית . לא קשה לקבוע , שבראשם של הארגונים היהודיים הפעילים ביותר וש...
To the book |
|
|