ב 31 במרץ 1492 חתמו המלכים הקתולים של ממלכת ספרד המאוחדת על פקודת הגירוש של כל היהודים מכל ארצות הכתר . הנימוק הרשמי לגירוש מופיע בפקודה עצמה : מניעת המשך הנזק לדת הקתולית על ידי היהודים בכך שהם השפיעו על ה"קונברסוס" ( ממירי דתם ) והרחיקו אותם מדתם החדשה , השחיתו אותם "באמונתם ובהשקפתם המזיקה" . מחברי הפקודה מונים את המעשים שעשתה הממשלה במשך יותר מעשור כדי למנוע השפעה מזיקה זו , אך ללא הועיל , ולכן נקטו הם את האמצעי האחרון -2 גירוש כללי ומוחלט . האם טיעון זה אמיתי היה , או שמא היו סיבות אחרות ו / או נוספות ? שאלה זו שנוייה במחלוקת ולא אדון בה במסגרת ספר זה . 3 עד ה 31 ביולי 1492 עזבו רבים את ספרד לכיוון צפון אפריקה , איטליה וארצות שבתחום האימפריה העות'מאנית . רבים רבים חצו את הגבול ונכנסו אל פורטוגל , שם הובטח להם מקלט זמני ; רבים אחרים נשארו בספרד בקבלם טבילה נוצרית , אחדים מתוך השתכנעות פנימית , אחרים מתוך ייאוש או השלמה עם גורלם , ורבים אחרים קיבלו את הטבילה למראית עין ושמרו את יהדותם בביתם ובליבם פנימה ; כלומר - נהיו אנוסים . " יתכן שהם האמינו כי המציאות תשתנה בעתיד והם ישובו לצו...
To the book