ז. מאבק החשמונאים

שיבת-ציון מבבל לא כרכה עמה חידוש עצמאות ישראל . יהודה הוסיפה להיות פרובינציה של המעצמה הפרסית . יחד עם מעצמה זו נפלה לידיו של אלכסנדר הגדול , ואחר מותו שימשה למעלה ממאה שנה סלע-מחלוקת בין שושלת התלמיים במצרים ושושלת הסלבקיים בסוריה . 'משולה היתה לאניה בסערה , אשר הגלים טורפים אותה משני צדדיה' ( יוספוס , 'קדמוניות היהודים' יב , ג , ג . ( לבסוף , בשנת 198 לפני סה"נ , נכבשה בידי סוריה . במשך שלוש מאות השנים האלה היתה ליהודה מידה ניכרת של חירות פנימית ואוטונומיה ; היו לה אמנם דאגות משלה — חדירה חזקה , אם גם בדרכי שלום , של רעיונות והשקפות ומנהגים דתיים הלניסטיים . והיתה מחלוקת גדולה בין מהיוונים ללאומיים . אולם כל זה היה עניין פנימי של היהודים , כל זמן שלא באה התערבות מרובה מבחוץ . בתחילתו של המשטר הסלבקי נראה היה , שהוא מבטיח המשכו של מצב זה . אנטיוכוס השלישי ( הגדול ) השתדל לזכות בידידותם ובאמונם של היהודים על-ידי שהניח להם מן המסים , ובייחוד עלידי שאישר וקיים את האוטונומיה הפנימית שלהם . 'יחיו כל בניה של אומה זו על פי חוקי ארצם' ( יוסיפוס , 'קדמוניות' יב , ג , ג . ( ואולם , שינוי קיצוני...  To the book