ד. המשיחיות הקדומה

בכל תקופת פעילותו ההיסטורית היה העם היהודי חדור הכרת חולשתו הפיסית כעם קטן , החי בשכנותן של מעצמות אדירות . אילו כוח-אדם בלבד הגורם המכריע בסכסוכים בין עמים , בטל סיכויו של ישראל להחזיק מעמד . אין אפוא תקווה לו אלא אם כן סופו של הצדק שינצח . עצם התהוותה של האומה כרוכה היתה בגאולתה בידי שמים משעבוד מצרים ובכיבוש הארץ בעזרת ההשגחה . ספרות האגדה רואה במשה את הגואל הראשון , ובמשיח העתיד לבוא את הגואל האחרון . אם נוציא מן החזון הנבואי והתקווה המשיחית את היסודות האסכאטולוגיים והעל-טבעיים , נמצא שאינם אלא ביטוי להנחה ריאלית מאוד י הערובה לבטחונה הלאומי של האומה היא אך באווירה של הרמוניה בינלאומית וצדק סוציאלי . חזון זה יתגשם 'באחרית הימים' בהנהגת ישראל : והלכו גויים רבים ואמרו : לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלתי יעקב / ויורנו מדרכיו ונלכד , באלרחותיו , כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים . ושפט בין עמים רבים והוכיח לגויים עצומים עד רחוק , וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות , לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדוך עוד מלחמה ( מיכה ד , ב—ח ; ישעיהו ב , ג—ד . ( השלום בין העמים רצוף יהיה בצדק סוציאל...  To the book