במחצית הראשונה של המאה השביעית חלו שינויים בכלכלתן של רבות מערי יוון , ואתונה בכללן . משק החליפין פינה מקומו למשק כספים . מעבר זד . גרר שורה של תמורות כלכליות וסוציאליות , ואחת החשובות שבהן היתה התמורה במצבו של מעמד האיכרים . המעבר ממשק טבעי למשק כספים פגע בראש וראשונה כאיכר . בעל המשק הקטן , שעד אותו זמן החליף חלק מתוצרתו בסחו רות לתצרוכתו היומיומית , הועמד מכאן ואילך בפני תנאי שוק לא מוגד רים , כשמחירי תוצרתו נקבעים על ידי גורמים , שאין בכוחו להשפיע עליהם , ואף לא להבינם . בד בבד עלתה רמת החיים הכללית , ולהדביקה לא היה האיכר מסוגל כלל . תכופות אנוס היה ללוות כסף מן האציל' בעל האחוזה הגדולה' אלא שלא כבימי המשק הטבעי , שוב לא היתד . ההלוואה עניין שבין שכן לשכנו , אלא בגדר סעולה כססית מסחרית , וניתנה על בסיס של משכנתא קרקעית . בדרן כלל לווה האיכר בריבית גבוהה בשנת בצורת , כשהמצרכים יקרים והכסף זול , והחזיר את ההלוואה , אם בכלל הצליח להחזירה , בשנת ברכה , כשהכסף יקר והתוצרת החקלאית זולה יי . יתר על כן , חוקי החובות חמורים היו באתונה , כבכל חברה פרימיטיבית , שבה המטבע מצוי בצמצום , ואי...
To the book