יובל הרינג מרבית מרכזי התרבות האמיתיים של תל אביב אינם ממוקמים במקומות שייעדו להם מתכנני העיר . הסיבה לכך נעוצה בהיותה עול תל אביב עיר המתנגדת ברוחה ובמהותה למושגים , כגון "עקביות , " " צביוך ו"ארגוך ( למרות דימויה כעיר הלבנה של הבאוהאוס . ( הפרדוקס של קיומה בהווה מול התהוותה בראשית הדרך הוא ההופך אותה למרכז הכובד של האמנות הישראלית העכשווית ולאטרקטיבית בעיני אמנים . תל אביב היא אניגמה מרחבית , ועבור יוצרים רבים היא משמשת כאתר ראוי ונאות להצגת עבודותיהם בהקשר אורבני ישראלי . חוסר האחידות האדריכלי של העיר מהווה חלק בלתי נפרד מן הסמנטיקה האמנותית בסצנה התל אביבית . המצע העיקרי עתה הוא המצע האורבני שכן הוא מספק באופן מיידי את שני התחומים שאמנות צריכה לעבוד קשה מאוד לשם יצירתם : "חוויה" ו"הקשר" - שני מושגי מפתח בהבנת כל סוג של אמנות בימינו . האמנות דהיום היא אמנות גיאו פוליטית משום שהיא עושה שימוש מודע הן בגיאוגרפיות פיזיות של מיקום והן בגיאוגרפיות קוגניטיביות של התמקמות . החוויה התל אביבית היא חוויה דואלית , חוויה המורכבת הן מהסתכלות עילית על העיר ככזו המורכבת מצפון , מדרום , ממזרח וממערב...
To the book