פרק ב: הצהרת וושינגטון

ההצהרה מכאן התגלגלו הדברים בקצב מואץ . נראה בבירור כי המלך גמר בדעתו להניע את התהליך במהירות מהממת , שתסכל תגובות סיכול אפשריות של המתנגדים . בראשיתו של דבר חשב חוסיין לקיים את פגישת הפסגה בחודש אוקטובר , אך בהתאם למגמת ההאצה של התהליך , הוקדם המועד ל 25 ביולי ( המועד גם הותאם ללוח הזמנים של דיוני הקונגרס . ( האמריקאים והישראלים היו מעוניינים אף הם בהאצה זו . כתוצאה מכך , נותרו בין המפגש התלת צדדי שהתקיים על חוף ים המלח לבין המועד שנקבע לפגישת הפסגה 4-3 ימים בלבד להשלמת ההכנות ולניסוח הצהרה משותפת . האופי הדו צדדי של תהליך השלום בא לכלל ביטוי מובהק בהיערכות למפגש . האמריקאים , נמרצים ובעלי יוזמה כדרכם , החלו לנסח קווים כלליים להצהרה המשותפת עוד לפני המפגש המשולש , מתוך הנחה שההצהרה תהיה תלת צדדית . אולם כאשר מסר על כך כריסטופר לחוסיין , לא גילה הלה כל סקרנות לראות את הטיוטה האמריקאית , וכאשר הוצגו הנקודות העיקריות בפני רבין הוא אפילו הגיב באי נוחות בולטת . הדיפלומטים האמריקאים הבינו סוף סוף כי מנוי וגמור עם חוסיין ורבין לייצר את המסמך בעצמם תוך משא ומתן חשאי בין שני הצדדים בלבד , וכי ...  To the book