הערב במסחה

השמש בצבצה מבין העננים והגשם חדל לשעה קלה , כשהגיע הדיליז ' נס אל תחילת הרחוב הראשי של המושבה הקטנה מקזחה ( כפר תבור . ( אותו רחוב לא היה בימים ההם אלא דרך עפר עלובה , מכוסה בבוץ טובעני ומוקפת קוץ ודרדר . משני צדדיו ניצבו 22 בתי האבן של האיכרים , המכוסים גגות רעפים אדומים . קצהו הסתיים ברחוב קטן מאונך לו ובו בתי הציבור . הייתה זו שעת אחר צהריים מנומנמת . האיכרים היו עדיין בעבודה בשדה עם אריסיהם הערבים , ה ' חראתים . ' ברחוב נראו מעט נשים . פה חלפה ערבייה הנושאת ערימת זרדים על ראשה ובידה אוחזת בילד קטן לבוש בלויי סחבות . שם נראתה אשת איכר וכד חלב בידה . אשר ארליך החליט לעצור לצד שתי נשים שעמדו בפתח אחד הבתים והביטו בבאים בסקרנות . "שלום , " פנה אליהן אשר בעברית : "אני המורה החדש שהוזמן להחליף את המנהל יוסף ויתקין אשר נפל למשכב . זה עתה הגענו מרחובות " . " ברוכים הבאים , " ענו הנשים במאור פנים , כשחיוך רחב נסוך על פניהן . אחת מהן הצביעה בידה לעבר אחד משבעת הבתים העומדים בקצה הרחוב . " זהו ביתכם , " אמרה . עד מהרה עתידה משפחת ארליך לגלות כי כל שבעת הבתים היו ריקים מאדם . כשהגיעו כולם אל פ...  To the book