שמירת הטבע כמרכיב במדיניות תפעול הכנרת ואגן ההיקוות דן פרי

הכנרת מתופעלת למטרות מוגדרות , כמאגר המים העיקרי של מדינת ישראל . מאז הקמת סכר דגניה לצורך ויסות מפלסי המים באגם , משמשת למעשה הכנרת כמאגר מלאכותי . יש לכך השלכות שליליות מסוימות על המאזן הביולוגי של האגם . הוויסות המלאכותי שינה את הנתונים לעומת התקופה שבה רק המשקעים קבעו את מפלס המים . הכנרת היא למעשה התחתית של אגן ההיקוות . המערכת הביולוגית מתקיימת מפלגי אכזב בחורף , ומהמעיינות בחודשי הקיץ . חלק מהמעיינות נובעים בשטח קטן , ואחרים יוצרים נחלים קטנים . מהם שמהווים נחלי איתן גדולים , כמו מערכת הירדן על מקורותיה . מבחינת החי והצומח , הדגש ועיקר החשיבות והבעייתיות , הוא כמובן באזורי הנביעה ולאורך הזרימות . הפגיעה העיקרית בתפעול אגם הכנרת , היא לאו דווקא אותו משטר מלאכותי בבריכה התחתונה , אלא בתפיסת מקורות מים מהנביעות ומהזרימות וייבושם . בכנרת יש מערכת חיים , הכוללת יצורים קטנים רבים , החל מבקטריות דרך בעלי חיים ירודים שונים , וכלה בדגים שהם בעלי החיים הגדולים של הכנרת ; כן יש בה יונקים וביניהם לוטרות ונוטריות . מבחינת המערכת , עיקר הדגש הוא כמובן על שוליה של הכנרת , ובעיקר הפינה הצפונית ...  To the book