ליאורה בינג־היידקר אחרית דבר: המחול כמשל

" הלא חפץ עדין הוא המשורר , מכונף וקדוש " . ( אפלטון '( " הריקוד הוא כנפיים , הוא ציפורים והמראות לעולמים " . ( סטפן מלרמה , "בלטים ( " אמנות הריקוד והשירה קשורות זו לזו בזיקה עמוקה למוסיקה ולמקצב , זיקה שלאורה מתבקש לפרש את המשבר שפקד את השירה ואת הריקוד בסמיכות זמנים , בשלהי המאה התשע עשרה . השירה המודרנית נולדה למעשה בעיצומו של משבר חריזה , שאחד מביטוייו הבולטים היה ערעורו של המשקל האלכסנדריני . האלכסנדין שלט בשירה הקלאסית הצרפתית זה דורות ושמר על יציבות השיר תוך הקפדה על טורים קצובים ומחורזים בני תריסר הברות , ללא יוצא מן הכלל . היציבות שאפיינה את השירה האלכסנדרינית היתה גם סגולתם המובהקת של הריקוד החצרוני והבארוקי . עד למהפכה הצרפתית הציג המחול - כמו השירה - תמונת עולם הגיונית , מסודרת ויציבה . יתר על כן , המחול סימל את הסדר הקוסמי והחברתי במיטבו , וכאשר לואי ה 14 גילם את תפקיד השמש העולה בבלט חצרוני , הוא הפגין באמצעות הריקוד את איתנותה השלטונית ואת מנהיגותה הבלתי מעורערת של צרפת 2 קבל עם ועדה . אין זה מפליא , אפוא , שבד בבד עם קריסתה . 1 אפלטון , "איון , " כתבי- אפלטון כרך אי ...  To the book