ה מדמשק לבניאס

בעשרים וארבע השעות האחרונות לשהייתנו בדמשק , שכבתי תשוש לוקה בהתקפה עזה של כולירע מרירי , וכך הזדמנה לי שעת כושר נאה ועילה מצויינת להיות שרוע שם על הספה הרחבה ולהינפש כראוי . לא נותר לי אלא להקשיב למילמול המעיינות , לבלוע תרופה ולהקיאה שוב . זו היתד . צורת בידור מסוכנת , אולם נעימה יותר מהנסיעה בסוריה . בלעתי בכל פה שלג מהר חרמון , ומכיוון שבני מעי לא אצרו כוח להכילו , לא הפריע לי דבר לאכול ממנו עוד ועוד — תמיד היה מקום פנוי לתוספת . נהניתי מאד . אכן , לסיור בסוריה צדדים מעניינים משלו , ממש כסיור בכל חלק אחר של העולם , ובכל זאת שבר רגל או כולירע מוסיפים לו את ברק הגיוון הרצוי . יצאנו את דמשק בצהרים ורכבנו כמה שעות על פני המישור , אחרי כן נעצרה השיירה בצל עץ תאנה כדי להניח לי להינפש . היה זה היום החם ביותר שעבר עלינו עד כה — שלהבות השמש קפחו על הארץ כמדקרות אש הנוהרות מתוך מבער : דומה היה שהקרניים ניחתות בשטף רצוף על הראש וניגרות למטה כגשם מעל גג . דומה היה לי שאני יכול להבדיל בין מטחי הקרניים — שיכול אני לדעת אימתי ניחת כל מטח בראשי , אימתי מגיע הוא לכתפי , ואימתי פוגע בי הבא אחריו . ...  To the book