לשונו של ברדיצ'בסקי ברומן 'מרים'

רינה בךשחר מבוא מטרתו של מאמר זה לתאר קווים לסגנונו של ברדיצ'בסקי , בעיקר כפי שהם משתקפים ביצירתו האחרונה — ברומן 'מרים . ' הרומן נכתב בשנות חייו האחרונות של הסופר , והופיע לראשונה ב'התקופה' בתרפ"א . יצירה רחבת יריעה ומגוונת זו היא התחנה האחרונה בהתגבשות סגנונו של ברדיצ'בסקי , סגנון שעבר שינויים ניכרים למן פרסום סיפוריו הראשונים של הסופר בתר"ס . כשנכתב הרומן 'מרים' עמדו לפני הסופר העברי אופציות לשוניות די מוגבלות . הלשון העברית , בעיקר בשימושו של הסופר שלא חי בארץ ישראל , היתה מערכת חסרה — לשון כתב בלבד , בלי תת לשונות של שפה חיה ובלא אותם בידולים סגנוניים משלביים המתפתחים בשפה חיה , כמו אלה הקיימים כיום בעברית המודרנית . הספרות העברית היפה נשענה בעיקר על שני המשאבים הלשוניים העיקריים שלה — לשון המקרא ולשון חז"ל , כמו שהן מתועדות בטקסטים הקנוניים . הזרם המרכזי של הספרות העברית בתקופה זו במזרח אירופה המשיך את לשון הנוסח של מנדלי , שכידוע נעשה בה עירוב של אלמנטים לשוניים מהרבדים ההיסטוריים השונים של העברית . עירוב זה , שהיה קיים בעיקר בלשון הרבנית בשימושים לא ספרותיים , פרץ את מגבלות הסג...  To the book