|
|
נורית גוברין יחסו של ברדיצ'בסקי אל החסידות נע בין הערצתה בראשית דרכו ( 1887 ) לבין שלילתה בשנותיו האחרונות . בראשית דרכו דימה לראות בה את התנועה שתחזיר את האדם היהודי היחיד אל החיים המלאים , אל הטבע , אל יצריו , ותעורר בו מחדש את החיוניות והגשמיות שאבדו לו . ברוח זו כתב במבוא ל'ספר חסידים' , ( 1900 ) שהוא הביטוי הנלהב ביותר ליחסו לחסידות : כקרני אור נוגה נוצצים אלי מרחוק , מהימים אשר בהם נשמת חסידים מתהלכת בארצות החיים ... והחיים מלאים הוד נורא , הוד עולם שכולו אור מתחדש , מתחדש וגולל את האופל המבדיל ביני ובין נשמתי ובין אבי שבשמים , גולל ומאיר , ומהגלילה יישמע הד שירה עילאה , שירת הקודש . ובשעה שההד הקדוש מגיע לאזני , בשעה שהוד אלוה השפוך על נשמת החסידים מתגלה לי בעצם תומו : בשעה שאני בעיני כנופל בתוך גלויי עינים הללו , רק תפילה קצרה נשמעת שם במעמקי לבבי : ריבונו של עולם ! יהי חלקי עמהם '! אבל לימים התאכזב מן החסידות וראה בעיקר את קלקלותיה . החסידות שהתגלתה לו היתה מנוונת ושטופת אמונות הבל , בשיטת 'הפתקאות' הוציאו הצדיקים מידי יהודים פשוטים ממון רב וניצלו לרעה את אמונתם התמימה . שלא כ...
To the book |
|
|