|
|
שלמה אהרונסון במאמר זה אנסה לטעון כי דוקטרינת הרצון הגרמנית — בייחוד אצל ניטשה — יכלה להשפיע הן על הימין והן על השמאל . כי כמו אצל הגל בשעתו , יכלה דוקטרינה זו — שמוצאה אצל שופנהאואר — לפעול אצל 'הגליאנים ימנים , ' דהיינו אצל 'ניטשיאנים ימנים' ואצל 'הגליאנים שמאלנים , ' דהיינו אצל מעין 'ניטשיאנים שמאלנים' שהושפעו מן הדוקטרינה על פי דרכם , ויש לדקדק בהגדרתה . אם נלך אחורה עד למרקס , הרי אצל ניטשה מדובר במי שלא הלך אחרי היומרות ההיפר מדעיות שהקנה מרקס למבנה שבנה באופן ביקורתי על הגל . לכן אין לדבר ב'דוקטרינה' במובנה ההגליאני ובוודאי לא במובנה המרקסיסטי , אלא בטיעון פילוסופי בסיסי , בעל חשיבות יתרה ובעל משמעויות הרבה , אשר לצורך ענייננו היה בו אלמנט משחרר , שהיה אפשר לצרף אליו אלמנטים אחרים על פי בחירת בני הדור שלאחר ברדיצ'בסקי ; ואילו מיכה יוסף ברדיצ'בסקי בן גריון ( להלן מי"ב ) עצמו 'נתקע' בדורו שלו בתוך הסתירה שבין הדוקטרינה הזאת לבין התכנים שהפנים לפני כן ועיוניו המאוחרים . טיעון כזה מחייב תחילה דיון קצר בשאלה 'כיצד משפיעיך כאשר מדובר בהיסטוריה של רעיונות ובמציאות החברתית והמדינית ; וג...
To the book |
|
|