תבוסתו של השד: הייעוד

גיתה אהב את השד שלו : הוא אפשר לו לסיים בטוב . וירג'יניה וולף נאבקת כל חייה בשד הזה המגן עליה , ולבסוף היא מנצחת אותו בתנועה אפלה שמקדשת אולי את אמת ייעודה . המאבק הזה מוזר . מי שמוליך אותנו שולל שומר עלינו , אך הופך אותנו בתוך כך ללא נאמנים לעצמנו , זהירים מדי ונבונים מדי . ביומן שפורסם אחרי מותה אנחנו מחפשים את גלגולי המאבק הזה , תוך צער על גבולות הפרסום : עשרים וששה כרכים שהומרו בכרך אחד בלבד ; המוסכמות ביקשו כך . הוא נותר מסמך מטלטל על עמדתה של הסופרת , ופה ושם ניצוץ 1 המאיר את האושר , האומללות של עמלה . מטלטל , אבל לעתים קרובות קשה לקריאה . הקוראים חסרי החמלה עלולים לרגוז בראותם את וירג'יניה הזאת שהם אוהבים כה להוטה אחר הצלחה , כה מאושרת משבחים , כה גאה מהכרה בת רגע , כה פצועה מהעדרה . כן , זה מפתיע , מכאיב וכמעט לא מובן . יש משהו סתום ביחסים המעוותים הללו שמציבים כותב עדין כל כך בתלות גסה כל כך . ובכל פעם , בכל ספר חדש , הקומדיה , הטרגדיה זהה . החזרה הזאת , שהיא מודעת לה מאוד - היש מישהו מפוכח ממנה ? - נעשית מעיקה עוד יותר בשל הצמצום של היומן , אך לטעויות האלה בנקודת המבט יש אמת...  To the book