העתיד ושאלת האמנות

תשובה קולעת שורשיה בשאלה . היא ניזונה מן השאלה . השכל הישר סבור שהתשובה מבטלת את השאלה . בתקופות המתוארות כמאושרות אכן רק התשובות נראות חיות . אך חדוות החיוב הזאת גוועת לאלתר . התשובה האותנטית היא תמיד חיי השאלה . היא יכולה להינעל סביב השאלה , אבל כדי לשמר אותה תוך שמירה על פתיחותה . " מה מצב הדברים באמנות ? מה מצב הדברים בספרות " ? מקורה של חקירה מעין זאת היא בלי ספק בנו עצמנו , בלב תקופתנו . אף על פי כן , אם בכל פעם שהשאלה נענית היא מוצבת מחדש , אדישה לתשובות האלה , יש לראות קודם כל ב"מחדש" הזה תביעה מפתיעה כלפינו . יתכן שהשאלה רק מבקשת להתפוגג אגב חזרה , שבה מה שנאמר פעם אחת נאלם דום משהוא שב ונשנה . אולם אפשר שדרך ההצקה הזאת מבקשת השאלה מעל לכל להישאר פתוחה . להישאר תלויה ועומדת ? לא . לשמר את הניגודים , להניח להם להתנגש במרחב עקר שבו מה שמנוגד לעצמו אינו נפגש עם עצמו : לכך אין קשר לחיוניותה של השאלה . עלינו לסלק אפוא הצדה את הניגודים האלה המוגיעים את הבעיות , ואדרבא , להרחיק את הספרות בתוקף מוויכוחים שבהם היא מתפצלת בלי יכולת לשוב אל עצמה כמו אל מקור החלוקה הזאת . היצירה : אם ממקד...  To the book