למידה היא עניין כה רגיל , חלק כה שגרתי מחיינו ; אף אחד לא יודע מתי ייתקל במפתיע בצורך ללמוד משהו . הנה דוגמה . אשתי ואני שוחרי מוזיאונים . לפני חודשים אחדים בילינו במוזיאון דה יאנג שבסן פרנסיסקו . כשסקרנו את האוסף האמריקני , הבחנתי בציור מצודד משל אלפרד בירסטט , ( Bierstadt ) צייר פורה של המערב האמריקני במאה התשע עשרה , שנודע בתפוקה מרשימה של ציורי נוף גדולים ונאים למראה , אם כי רומנטיים יתר על המידה . בקדמה התמונה רואים מעבר הרים מסולע ומבשר רעות המשקיף אל אגם מרוחק , ומעבר לו נסוג הנוף לעבר שמש מאובכת המרחפת מעלות אחדות מעל לאופק . יפה , אבל תהיתי מדוע קדמת התמונה כה חמורה למראה . העפתי מבט מהיר והמשכתי הלאה . כעבור דקות אחדות , אשתי , שפסעה בין הציורים במסלול משלה , עברה לידי ואמרה , "שמת לב לציור של בירסטט ? די מעניין " . הציור נראה לי מסבר את העין , אבל לא הייתי משתמש במילה מעניין . שבתי על עקבותי להתבוננות מרוכזת יותר . הפעם עשיתי מה שלא טרחתי לעשות קודם , וקראתי את שם הציור : נוף אגם דונר . לפתע פתאום החל הציור שצויר ב 1871 להשתנות לנגד עיני . השם אגם דונר עורר בדלי זיכרונות מע...
To the book