מבוא משחק בייסבול חדש לגמרי

בייסבול היה מבחינתי ניצחון הבינוניות . לא הייתי שחקן טוב במיוחד , אבל גם לא הייתי שחקן איום ונורא . זה כשלעצמו היה הישג , כי לא הפגנתי כישרון רב לספורט בכלל . לא הייתי גרוע בחבטות . חבטות מוצלחות היו משלחות את הילד השמנמן שהייתי לדשדוש איטי מבסיס לבסיס ; לפעמים נפסלתי , אבל לפעמים זכיתי בנקודה . שובצתי תמיר כשחקן שדה חוץ , אחד השחקנים המגוננים על החלק החיצוני של המגרש , זאת בגלל הכישורים העלובים שלי בתפיסת כדורים - היה אפשר לסמוך עלי שאפספס כל כדור שעופף לעברי באוויר . הבינוניות הזאת אולי נשמעת מדכאת , אבל הייתי מרוצה ממה שהצלחתי לעשות . אהבתי לשחק בייסבול , אחת מתריסר דרכים שהיו פתוחות בפני לבילוי כמה שעות אחר צהריים בקיץ . יותר מזה , בשנים שחלפו מאז אותם ימים הגעתי למסקנה משונה בנוגע לאותן התנסויות מוקדמות בלמידה : התוצאות היו רק ככה ככה אבל התהליך היה טוב למדי . מה היה אפוא התהליך ? אני זוכר את אבי מלמד אותי לחבוט בחצר האחורית שלנו . הוא הראה לי איך להציב את רגלי , איך לאחוז במחבט , איך להסתובב בתנופה . אל תוריד את העין מהכדור , הוא אמר - מילות הקסם הקבועות ! הוא היה מגיש לי את הכדו...  To the book