הקיבוץ

לא כפר הנזתג 1 / ג 1 / ל 1 / יר ולא 1 / יר היוצאת להינפש בשדה הפתרון למתח שנוצר בין האתוס של הסתפקות במועט לבין הצורך לספק את צרכיו האלמנטריים של החבר ולאפשר לו לבטא את עצמו , נמצא בכך שהמבנים שהוקמו בקיבוץ נדדו , השתנו , שופצו , הורחבו ושינו תפקידיהם ותיפקודיהם . הארכיטקט נקרא ללוות את הקיבוץ במהלכים אלה , תוך שהוא נאמן לתפישתו , על פיה חרף ההשקעה שהוא משקיע ביצירה , הבית נותר יצירה חילונית פונקציונלית . הוא אינו הופך להיות בית מקדש , וגם לא אתר מושלם , שאין נוגעים בו עוד . הוא לא נועד להיות 'דוגמה' למשהו , אלא משתלב בצרכיה של הקהילה . אמירתו הפולמוסית של מסטצ'קין , על פיה בית צריך להיהרס אם וכאשר סיים את תפקידו , יונקת כנראה מן התפישה הרואה בארכיטקטורה אמצעי לשירותו של האדם . השינויים שחלו במערכת הקיבק ובנייניו נעשו בדרכים שונות . אט אט חוסלו המבנים הזמניים , האוהלים , צריפי המחנות של הצבא הבריטי , הסוכות וארגזי הליפטים . גם מבנים יבילים משוכללים שהגיעו בשנות החמישים ( חדרי אוכל מעץ שיובאו מגרמניה וצריפים שוודיים שנועדו לשיקומה של גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה , הגיעו לקיבוצים ושימש...  To the book