אחרית־דבר

מאת לאה דובב א . "אותו מקום" יש עבודות כאלה , גבישים שבהם מצטלל עמל חיים . זו יכולה להיות יצירה מוזיקלית ( ובאמת נדמה שמשום מה זה קורה יותר במוזיקה . ( לפעמים זהו ציור . בנדיר - והנדירות הזאת כשלעצמה קוראת למחשבה - זהו חיבור עיוני מחקרי . אחד מאלה הוא הספר הקטן הקרוי זיכרון ילדות על יז 1 סיירו דלה פרנצ'סקה . כמו מניפה בעלת שש צלעות , או כמו קליידוסקופ בעל שש תמורות , פרקיו מנסחים מבט מתעצם והולך ביצירה אחת ויחידה - המדונה של העיבור והלידה ( המדונה דל פארסו , , (? 1467 שריד מכנסיית בית הקברות של הכפר שבו נולדה אמו של הצייר . כל הגותו של דאמיש מופעלת במבט הזה , בהתמסרות - איני יודעת מלה טובה מזו לעניין זה לדימוי הזה של הבתולה הקדושה המעוברת , המוקפת יריעות של אוהל נחתם נפתח ואצבעותיה מרפרפות בשסע בקדמת שמלתה ; השסע שהוא שווה הערך התמונתי של מה שחז"ל קראו בלשון כבדת כוונות בשם "אותו מקום . " כי כדי שיוכל להיות הספר הדבשי , החינני , האירוני מתעתע הזה , היה צורך שיקדמו לו מפעלים אינטלקטואליים כבירים על אודות הציור כפרויקט פילוסופי ; על ארוס של הציור,- על אופנים שבהם תבונת הסדנה חושבת על או...  To the book