במקום מסה מבארת: רומאו ויוליה, פרגמנטים

א . לעובי הלילה היא זועקת את תחנוניה . דומה שהיא מסתערת על החיים כדי לשנותם מן היסוד , מעצם השם והשיום . אבל אפשר שאין זו הסתערות של ממש . אפשר שהיא דווקא נחרדת מפניהם . המר את שמך , איני יכולה לשאת את זה , איני יכולה לשאתם , את נטל ירושתם , היינו הך . כל מחיר נראה לה ראוי לתשלום - אובדן עולם , קניין , זיכרונות , הורים , לשון אפילו . אובדן ממד הזמן והזמנים . פרידה נחרצת אפוא מבתי האב , שלו ושלה . הרי האפוקליפסה לפי יוליה : קץ ההיסטוריה וההיסטוריות . סירוב עיקש להתמסר לקדחתנותה של עבודת הארכוב , שהיא מניה וביה ארכוב שמות . יוליה כמו חוברת להמלט כדי להקשות על מבני היסוד של ההורות והשושלת . ואף על פי כן לא מדובר בערעור מסדר זהה . שכן שמו של רומאו הוא ליטרת הבשר ורוחות הרפאים שלו גם יחד , כורח בלתי הפיך שאינו בר המרה . הוא אינו רק שלו ואינו בידו . שמו מסמן אותו כסובייקט של חוק , של איווי ושל הישרדות . כיצד להבין את מריה - כלום זהו אומץ או מורך לב ? כלום נעוץ מאבק החופש שלה בראיה צלולה של מציאות , או שמא הוא פועל בעצה אחת עם מבוכיה של נפש מסוכסכת , הצובעת בפנטזמות קודרות את המתרחש סביבה ? א...  To the book