הפיוט כחלום וכחלון: מרחבי זיכרון

חביבה פדיה א . הקדמה שני ממדים בולטים יש בפיוט . הראשון הוא ממד החלום : בממד זה הפיוט הוא דיבור מתוך הקולקטיב , דיבור של האדם בשם העם , בשם הקולקטיב , המופנה אל אלוהים ; זהו דיבור הנע מן הקולקטיב אל הטרנסצנדנטי . הפיוט ממלא בכך תפקיד של תת מודע קולקטיבי . הוא כמו חלום . חלום ששואף להתפרש . הממד השני הוא ממד החלון -.בממד זה הפיוט פתוח בתוכנו ובצורתו לדתות ולתרבויות אחרות , ובמובן זה הוא חלון שפתוח למרחבים . הפיוט עשוי להיות פתוח ל"כאן ועכשיו" של התרבות היהודית - כאן ועכשיו מבחינת המיקום הגיאוגרפי וההיסטורי או מבחינת המיקום בתרבות העולמית ; ויכול להיות גם כאן ועכשיו מצומצם וקטן מאוד , כפר כלשהו או יישוב הררי מבודד . הכאן ועכשיו של הפיוט עשוי להעביר אותנו מחצרות נגידים ונסיכים הרוויות בשירי אהבה ויין אל עולם של תפילה אישית בבית הכנסת ; משירה שנכתבת בנונשלנטיות על רגע אחד חולף אל שירה שהיא תמונה של כל ההוויה , המציגה תפיסת עולם שלמה , כמו "כתר מלכות" של רבי שלמה אבן גבירול . השילוב של שני המבטים האלה , מבט פנימה ומבט החוצה , ממד החלום וממד החלון , הופך את הפיוט למעין לב שמראה את דופק הזמן...  To the book