|
|
זכרונות ציונה משחר ילדותה אינם אלא מעין ערבוביה של פראות ופאר כאחד . ראשית כל , אותו הבית הערבי עם מבואו הכמוס מאחורי הכניסה האנגליקנית . לפני הבית עזרה * מוקפת קיר שבו תקועות טבעות עם שרשרות ברזל . אולמי-קמרונים אפלים פתוחים בה ומתחתם עולות מצהלות סוסים ומתפזרים אדי תסיסה של שעורה מתעכלת . וגם דלת גותית מקושטת בציורי ערבסקות , מעשה מסמרים , עם מקוש כבד , שהובילה מבעד לכניסה שלוה אל חצר מבריק מאורה . ובחצר , בור וכרכוב לו מלוטש , עץ רמון נטוי , וכד גבוה וחד בפינה . ממול , שלשה פתחים אפלים : מטבח ומחסנים . לצד שמאל , קיר לבן מפולש במחזות , מדרגות תלולות עולות למקום לא נודע , בין טורי עציצי פרחים . לימין , שתי מדרגות שיש ורוד , מגרעת קיר , אי אלה מדרגות אחרות , ולבסוף פתח חדר הכפה עם החלון המסורג במעלה הקיר , שהמולת העיר חודרת בעדו ובאה כאילו ירדה מן השמים . ואשר להוריה , אין דעתה של ציונה בגיל ההוא ברורה לה עדיין . היא יודעת כי אחות גדולה לה , אליזבט שמה , ושמוטב לא להתקרב אליה יותר מדי מסכנת המסרגה המתנועעת בלא הרף מעל לברכיה . אמה חולפת כצל , בשמלתה הדהויה . ואשר לאביה , הרי שואלת הי...
To the book |
|
|