ציונה נולדה בבית ערבי עתיק על הר ציון . החדר היה מקומר כמערת כנסיה , האור נכנס בו דרך חלון קרוע בגובה הקיר ובעביו , כבכלא , — ומתחת לווילאות המטה שכבה אמה , מצפה לבואה . כתלי הבית , העבים ככתלי מבצר , לא מנעו את האשה המצרה מלהאזין לתהלוכות התלויות של מתי החולי רע שעברו תכופות , מאז הבוקר , בסמטא שמאחורי הבית ומששו בנחליה . באצבעותיה מנתה מספר למתים ובמחשבתה חלקה אותם לפי דתם . ובנקל הבחינה בהם : המושלמים בתחינותיהם החוזרות ונשנות וברומית צעדיהם , כאילו נשאו המתים על כנפי הקול ו — היונים בפזמוניהם המאנפפים ובענני הקטרת שמילאו פתאום את חדר התובלה הממושכה והפכוהו לבית יראה זעיר ; — היהודים במרוצתם ללא סדר , כמו בושו להראות לעיני השמש יצור שאורו חשך בעדו , ובחפזונם נתדפקו לעתים מוטי המטה על זוית הבית אשר בפינה החדה של הרחוב , — ואז התחלחלה החולה , ספקה כפיה ונתאנחה לחש : ,, אלי , אלי למה עזבתני " ? ואילו כשעלו פעם בפעם מפתחי הכנסיה האנגליקנית הסמוכה והתפשטו הדי מזמורים פרוטסטנטים , חד צליליים , יחד עם הלמות נעלים מסומרות — אז נאנחה מרת בנדיקטוס עמוקות , נפשה יצאה עם הלחן החביב עליה וכל...
To the book