הסכם שביתת הנשק

סוגיית השבויים והשבתם למולדת הייתה נתונה לטיפולם של שני גופים בין לאומיים : השבויים במקום שביים טופלו בידי העלב האדום הבין לאומי , ואילו אנשי האו"ם טיפלו בהסכמי שביתת הנשק ופיקחו על חילופי השבויים . במטכ"ל פעלו מחלקת שבויים ומחלקת אסירי חו"ל בראשות עורך דין גורלי , ויחידת קישור צבאית לצלב האדום הבין לאומי בראשות ד"ר שטיינברג , עד לאחר שחרורם של כל השבויים הישראליים , אנשי צבא , אזרחים ואנשי המחתרות . למרות העובדה שהצלב האדום הבין לאומי קיבל על עצמו לטפל בחמישה , מעמדם כשבויים לא היה מובן מאליו . הם נתפסו לפני המלחמה , הועמדו לדין , נמצאו אשמים , ובדיונים על הסכם שביתת הנשק תבעה ישראל להכיר בהם כשבויי מלחמה . אמנת ז'נבה של הצלב האדום מיולי 1929 לעניין שבויי המלחמה לא התייחסה לשבויים שהועמדו לדין ונשפטו בפלילים . כך עלה קושי פורמלי להגדיר כ"שבוי מלחמה- את מי שנטען כי פשע , נשפט ונכלא . בדיונים שהתנהלו בארגון הצלב האדום לאחר מלחמת העולם השנייה כבר הועלתה הדרישה שהגדרת " שבויי המלחמה- מחייבת פירוש רחב יותר מזה שניתן לה באמנת ג'נבה . מערכת היחסים בין ישראל והצלב האדום לא התנהלה על מי מנוחו...  To the book