הפעם האחרונה

בשבת ט"ז באב , 21 באוגוסט , 1948 יוסף וברוריה באו לבקרם בכלא , גם מוסא קמרוין וסלים נלוו אליהם . היה זה ביקורו הארוד עשר של יוסף , שאמור היה להיות הביקור האחרון . למחרת , ביום ראשון , יוסף וברוריה יוטסו לארץ באווירון של הצלב האדום , ולמחרת גם ימלאו עשרה חודשים למאסרם של החמישה . ההפתעה הייתה מלאה . הכול היו שותפים בשמחתם של יוסף וברוריה העתידים להתאחד עם יונה בנם בארץ , אך לא פחות מכך היו מאושרים לדעת שהשניים יוכלו להיפגש עם ההורים . רק יוסף , שהכיר את החמישה לפני ולפנים , יכול היה למלא שליחות בלתי אמצעית כה מסורה ונאמנה . יוסף וברוריה לא יכלו להסתיר עד כמה שמחתם מהולה בעצב על הפרידה מהחמישה ועל נטישתם בכלא . מוסא לקח על עצמו את הדאגה לכלואים , והחמישה הבטיחו בכל לב שבעתיד עוד יגמלו ליוסף על מסירותו הרבה להם . השבוע חלף , ובשבת 28 באוגוסט חזר יוסף והופיע בכלא . האווירון לא בא , וכל עוד היה "תקוע " בלבנון המשיך יוסף בטיפולו המסור בחמישה . כך הם עודכנו בפרטים רבים , כגון שעורך הדין החזיר ליוסף את 75 הלירות , שיוסף מימן לרכישת משקפים ליהודה , בעקבות תביעה בלתי מתפשרת ואיום של רופא העיניים...  To the book