|
|
טרם עלות השחר בבוקר ה 13 בינואר 1948 הוערו החמישה מוקדם מהרגיל לקראת משפטם בצידון . בשעה כה מוקדמת נהגו להעיר את ההולכים למשפט ואת ההולכים למות בתלייה . הסוהר אבו דרהם העיר את ישעיהו ולחש לו בשקט שיארוז את חפציו . ישעיהו ציית ותהה לפשר הסוד , וכבר חלפה בראשו שעת ההשכמה של סעיד , שנדון למוות ימים ספורים קודם לכן . הסוהר הסביר שלאחר המשפט בצידון יעבירו אותם לכלא אחר המיועד לשפוטים מארבע שנים ומעלה , וביקש לשמור על חפציו של ישעיהו בחדר המשמר עד שובם מצידון . נגייב הסוהר התלוצץ על חשבונם והודיע בקול שהם הולכים למות . כל האסירים שמעו זאת , אבל הפעם אברהם לא היסס להשתיק אותו בתוקף ודרש שלא יעז לחזור על כך . החמישה נפגשו בחצר וישעיהו סיפר שהוכה יום קודם על ידי האסיר מוסטפא בגלל היותו יהודי . הם נכבלו ויצאו לדרך . לאחר שבועות של כליאה הייתה זאת " חופשה" מרעננת . הם היו שוב יחד ונהנו לראות את החיים המתנהלים לאור השמש , יפי הצומח , הים והאנשים החופשיים . לכלא צידון הם נכנסו כאל מקום מוכר . בפעם הקודמת הם היו מבולבלים , חסרי ניסיון כשגורלם מעורפל , ואילו עתה הגיעו בשוויון נפש . שלושה שופטים , מז...
To the book |
|
|