על האוכל

רוב האסירים נהגו לגוון את מזונם ברכישות מחנות הכלא . רק מעטים קיבלו אוכל של ממש ממשפחתם . בעל החנות ראה במקבלי המזון מהחוץ מתחרים על מקור פרנסתו . שפע האוכל , שנרכש בחנות או שהגיע מחוץ לכלא , שימש מדד לגיבוי , שממנו נהנה האסיר , והקנה לו ביטחון ושרידות . שפע של אוכל פירושו כסף , וכסף הקנה מעמד ועצמה בכלא , מעמד ועצמה הקנו חברים ו"ידידים" מבין האסירים , הסוהרים והמנהלים . מי שנאל ץ להסתפק במזון הדל של הכלא , נידון לחיות במצוקה ולגווע באטיות . כל אסיר היה זכאי לשתי ארוחות ביום וארבע פיתות שחורות . בבוקר הוגשה דייסה דלה של עדשים , חומוס , או שעועית , ולעת ערב קיבלו מרק עלוב ופלח של כרוב או חמציץ . האוכל הובא בדליים , שלא הצטיינו בניקיונם , והאסירים נעזרו בצלחות אלומיניום ובכפות עץ . כלים אחרים היו אסורים בתכלית , מחשש שיהיו לכלי משחית במריבות הרבות שפרצו מדי יום בין האסירים . מסיבה זאת גם לא הוכנסו מיטות לכלא . אפילו ארון המזון בחדר היה עשוי שיש כבד שחובר לקיר ולתקרה מחשש לעקירתו . החמישה אכלו פעמיים ביום , ב 9 בבוקר וב 4 אחר הצהריים . הם נהגו לפרוש שעוונית על הרצפה ולאכול . ארוחת הבוקר...  To the book