בית־ספר לחיים

תשעה עשר יום היו החמישה כלואים בצינוק . אבו דהב , סוהר אביון יליד תורכיה , שלמרות שנותיו הרבות בתפקיד מעולם לא קודם , בישר ליהודה ולישעיהו על תום ימי הצינוק , ב 19 בנובמבר . 1947 משבר ההסתגלות לכלא חלף , הלא נודע חישל אותם ו"תחושת הוותק" נסכה בהם ביטחון . לרגל השינוי הציפה אותם השמחה . הם החליפו את הפיג'מות בבגד נקי , אספו את חפציהם ולראשונה ניתן להם להיפגש יחד בחצר ולשוחח באופן חופשי במשך כחצי שעה . הם דילגו אך מטרים ספורים מהצינוק אל חדר אחר בביתן , 2 שנועד בדרך כלל לבלתי שפוטים , אלה שעדיין צררו בקרבם את תחושת החופש וטרם שקעו באדישות . סוהר החדר היה המרוני נג'יב אפנדי . המשכן החדש היה אולם אפל , כ 15 מטרים אורכו וכחמישה שישה מטרים רוחבו , בקצהו נמצא חדרון שירות קטן עם כיור ומים . 60 איש הסתופפו בו . המכובדים והוותיקים שכנו בקצה הרחוק מחדרון השירותים , הטירונים והנקלים שוכנו לידו . החיים התנהלו על הרצפה . עליה הם אכלו , ישבו , שיחקו וישנו יחד עם העכברים והחולדות , כשכל ציודם מפוזר בין המזרנים או נתלה על הקירות . יהודה , ישעיהו ואברהם הוכנסו לאולם , 8 הנחשב לטוב בביתן , ויצחק עם יחי...  To the book