צידון

עם הסתלקותו של אלהווארי שבו השוטרים אל הרכב ויצאו צפונה . מבעד לחשכה הבחינו הצעירים בנוף הים ובקצף הגלים לשמאלם . אבל כאשר הים הופיע לימינם הבינו שנכנסו אל חצי האי של צור . בחצר כלא צור יצא לקראתם סוהר תורן . הלז טען שהכלא גדוש ושאין מקום בעבורם . יחיאל ניסה לתקשר עם אחד הסוהרים בגרמנית , ישעיהו התלונן שאיבד את כובעו , אבל יותר מכל הציקו להם ידיהם הקשורות ואבריהם הדואבים . לאחר התייעצות קצרה במשטרה הורו להעבירם לצידון , דילוג נוסף שהרחיקם מהארץ . סוהר קשיש , סב שפם , קידם את פניהם בצידון . הוא קיבלם ונעל אחריהם את דלת הכלא בשרשרת . "אל תחששו , יהיה לכם פה טוב , " הרגיע אותם . שוב נערך בהם חיפוש , והפעם נלקחו מהם גם חגורות המכנסיים ומסרקים . למרבה התימהון הסוהר לא חמד את שעוניהם . לנגד עיניהם עודכנה מצבת הכלואים בכלא , במקום 62 נרשם , 67 סדר הוא סדר . כלא צידון נועד לאסירים שתקופת מאסרם לא עלתה על שלוש שנים . בבתי הכלא בלבנון נהגו לכלוא את העצירים הלא שפוטים בקומה הראשונה , האפלה והטחובה , ואת השפוטים - בקומה השנייה שנחשבה לטובה יותר . לאסירים העשי רים היה חדר משלהם שמבעד לחלונו ראו את...  To the book