פרק ו לאטיפה

צרות צרורות היו לה למשטרה עם הבידואים של שבט הארמשי , על הגבול הסורי הארצישראלי . פשע אחר פשע בוצע בסביבה . פושעים , שברחו מאימת השלטונות הסוריים' מצאו מפלט באהלי השבט , וכשהתחילה הבטלה מתוך אונס מטילה שעמום עליהם , פשטו לשדוד ולרצוח על פרשות הדרכים מעבר הדרומי של הגבול , וחרוצים שבהם נתנו ידם להברחת טבק , סמים ונשק , שרווחיה מרובים וקבועים יותר . הגישה לאדמות-ו של השבט היתה כרוכה בקושייפ גדולים , שכן היה צורך לעבור את רוכס ההרים התלולים , המהוים מצד הים את סולמה של צור , והם מכוסים חורשות של אילנות ושיחים . כמעט מן הנמנע היה להגיע אל אהלי השבט , מבלי שיודע להם הדבר לאלתר , וכן נבצר מן השוטרים הרוכבים לעלות בשביל האחד והיחיד , שהיה ידוע להם , אם חפצו בחיים , כי הנקל היה לבידואים להתנפל עליהם מן המארב ולהמיתם אחד אחד . לפיכך , נמנעה הממשלה המנדטורית החדשה , שהיתה מגששת עדיין ' את דרכה , כביכול , מלגרות את יצר המלחמה של שבט עז זה . אולם לאחר ההתנקשות בחיי אנדריוס והפשעים הרבים , שבוצעו במחוז , גמר אבו ג'ורג' אומר ללמד לקח לבני השבט , וזה בהקדם האפשרי . כדי להוציא דבר זה לפועל , ראה צורך ...  To the book