פסק מוות

הדברים האלה קרו לי ב . 1938 בדברי עליהם אני חש מבוכה . כבר פעמים אחדות ניסיתי להעלותם בכתב . אם כתבתי ספרים , זה משום שבאמצעות ספרים קיוויתי לשים קץ לכל העניין . אם כתבתי רומאנים , הרומאנים נולדו ברגע שהמלים החלו להרתע מפני האמת . אינני פוחד מן האמת . אינני חושש להסגיר סוד . אבל המלים , עד היום , היו חלושות וערומות יותר מכפי שרציתי . העורמה הזאת , אני יודע , מהווה אות אזהרה . אצילי יותר לעזוב את האמת בשקט . האמת , כדאי לה מאוד שלא תתגלה . אבל כעת , אני מקווה לגמור עם זה בקרוב . לגמור עם זה , גם זה אצילי וחשוב . ובכל זאת , עלי להזכיר כי פעם אחת הצלחתי לתת למאורעות האלה צורה . זה היה ב , 1940 במשך השבועות האחרונים של יולי או הראשונים של אוגוסט . בנרפות שכפתה עלי הבהייה כתבתי את הסיפור הזה . אבל משנכתב , חזרתי וקראתי בו . בן רגע השמדתי את כתב היד . כיום , אפילו איני מסוגל להיזכר בהיקפו . אכתוב חופשי , בטוח שהסיפור הזה אינו נוגע אלא לי בלבד . לאמיתו של דבר , הוא יכול היה להסתכם בעשר מלים . זה מה שעושה אותו לנורא כל כך . יש עשר מלים שאוכל לומר . כנגד המלים האלו החזקתי מעמד לאורך תשע שנים ...  To the book