על הניהיליזם

הניהיליזם כבר אינו צבוע בצבעים הקודרים , הוואגנריאניים , השפנגלריאניים , המפויחים של סוף המאה . הוא כבר אינו נובע מהשקפת עולם של הדקדנס או של רדיקליות מטאפיזית שנולדה ממות האלוהים ומכל ההשלכות המשתמעות מכך . הניהיליזם כיום הוא של השקיפות , ובמובן מסוים הוא יותר רדיקלי , יותר מכריע מן הצורות הקודמות וההיסטוריות , כיוון ששקיפות זו , ציפה זו אינה ניתנת להפרדה מזו של השיטה עצמה ושל כל תיאוריה המתיימרת לנתחה . כשאלוהים מת , ניטשה עוד היה כדי לומר זאת - ניהיליסט גדול נוכח הנצחי וגווייתו של הנצחי . אבל נוכח השקיפות הסימולטיבית של כל הדברים , נוכח הסימולקרה של הגשמה מטריאליסטית או אידיאליסטית של העולם בהיפר ממשות ( אלוהים לא מת , הוא נעשה היפר ממשי , ( שוב אין אלוהים תיאורטי וביקורתי שיכיר את ילדיו . היקום , וכולנו עמו , נכנסנו חיים למצב של סימולציה , לספירה המזיקה , אפילו לא מזיקה , האדישה , של ההרתעה : הניהיליזם , מעשה נדיר , התממש כולו לא בהרס אלא בסימולציה ובהרתעה . מפנטזמה פעילה , אלימה , ממיתוס וזירה שהוא גילם , גם היסטורית , הוא עבר לתפקוד שקוף - שקוף באופן כוזב - של הדברים . מה נותר אפ...  To the book