סיפור שיבוט

מכל התותבות שתולדות הגוף רצופות בהן , הכפיל הוא ללא ספק העתיק ביותר . אבל העניין הוא בדיוק בכך שהכפיל אינו תותבת : זוהי פיגורה מדומיינת הנאחזת , כמו הנפש , הצל , הדימוי במראה , בסובייקט בתור האחר שלו , הגורמת לכך שיהיה בעת ובעונה אחת הוא עצמו ולעולם שוב לא ידמה לעצמו , הנאחז בו כמין מוות מעודן המגורש בלי הרף . עם זאת , לא תמיד : כשהכפיל מתגלם בחומר , כשהוא נהפך לנראה , הוא מסמן מוות הממשמש ובא . באותה מידה אפשר לומר שהעוצמה והעושר המדומיינים של הכפיל , אלה שבאים בהם לידי ביטוי בעת ובעונה אחת הזרות והאינטימיות של הסובייקט עצמו , ( heimlich / unheimlich ) נשענים על אי החומריות שלו , על העובדה שהוא פנטזמה וכזה יישאר . כל אחד יכול לחלום , וכל אחד ראוי שיחלום כל חייו על העתק או הכפלה מושלמת של הווייתו , אבל אין לכך אלא כוח של חלום , שנהרס מרוב רצון לכפות את החלום על הממשות . גזירה שווה לגבי הסצינה ( הקמאית ) של הפיתוי : היא מתבצעת רק בהיותה מפונטזת , צפה בזכרון , בכך שלעולם אינה ממשית . תקופתנו מתאפיינת ברצון לגרש את הפנטזמה הזו כמו את השאר , כלומר לממשה , לתת לה לקרום עור וגידים , ובמובן א...  To the book