מסביב לאסתטיקה הרומאנטית בגרמניה

האסתטיקה או מדע האמנויות איננה באה להגדיר אחת ולתמיד אמנות מהי , תוך כדי הסקת חוקים פרטיים כלשהם מהשקפה מופשטת כלשהי . לא כיסוי כל שטח המדע הזה הוא תפקידה . לעולם אין היא באה אלא כדי לגבש , בהתמדה' שיטתיות של קבע , והיא מתחדשת בלא הפסק וגדלה והולכת לעולם . הבעיות הצצות ועולות מתוך הרהורים בענייני האמנות , פתרונם של קשיים ומתיחת הביקורת על הטעויות בנידון — מופיעים כאן כאלמנטים מזרזים ומהווים את החומר להתפתחותה המתמדת של המחשבה . על כן מדברים על תורה אסתטית קדומה ( יוונית ) ועל אסתטיקה חדשה ( רומאנטית . ( האסתטיקה כמדע פילוסופי מיוחד העוסק באחד מאגפי העולם הרוחני — אי אפשר לה שתנותק מעל גופה העיקרי של הפילוסופיה , כיוון שבעיותיה נוגעות ביחסים שבין האמנות לבין שאר הצורות השכליות , יחסים המאפשרים את זיהוים הספציפי של כולם . האסתטיקה הופכת להיות נקודת מרכז בכל פילוסופיה מודרנית . מעיוננו בבעיותיה עלינו להתחקות לעתים אחרי צעדיה הראשונים של תורה זו , ולבדוק לכל הפחות את ראשית התפתחותה ביוון . אפלטון , אבי האידיאליזם , תפש בכל דבר יפה צורה חיצונית , מוחשית , ואידיאה פנימית , לא נראית ונצחית . ...  To the book