פתח־דבר

אינני סבורה שמחבר חייב להסביר לקוראיו , מדוע הוא נזקק לנושא מן הנושאים בספרות , באמנות , במדע או במדיניות ; אך הואיל ורוצה אני שהמניעים שהביאוני לעסוק בעבודתי זו יהיו גלויים וברורים , לא אמנע עצמי מלהודות שרציתי להגיע אל מקורות השתיקה שפשטה על פני עולמנו כולו בשנים שהתחוללה בהן האכזרית והנוראה שבטביחות שידעתן האנושות מעודה . תכופות ציטטתי באותם ימים את קריאת התמיהה שהשמיע רילקה בשנות מלחמת העולם הראשונה : 'הייתכן ? הן איש איננו זועק ' ! ? והפעם לא זו בלבד שלא נזדעק איש , רבים גם מחאו כפיים . הכיצד קרה כדבר הזה 1 מה הן והיכן היו טמונות הסיבות , שהביאו את האנושות לידי התמוטטות ? אימתי התחילו רגליה מועדות ? הרי אי אפשר שבאו המאורעות כחתף . אישם ודאי לחשה בעימומה הגחלת האיומה מאז . והנה היינו כולנו לה לאכלה . נכון : כל תקופה מאריכה ימים לגבולות עצמה , אך היא כורעת , בעל כורחה , בלחצם של זרמים חדשים . המרחק — הקטן לעתים כל כך — בין מה שמתרחק ויורד לבין מה שממשמש ובא , לעולם הוא מקור לפיקציות מזיקות , שהופעתן יש בה משום סכנה מידית , ושארסן עובר כמורשה מטמאה ומרעלת מדור לדור . עובדה זו — כו...  To the book