אחות בלשון רבים ועדות בלשון יחיד בעברית העתיקה

דוד טלשיר מספרו של השם הוא מרכיב הכרחי בעברית ובלשונות השמיות בכלל , ועל כן צורת ריבויו מובחנת מצורת היחיד שלו . יש בעברית שמות ספורים ממין נקבה שצורת היחיד שלהם מסתיימת בסופית -ות , והואיל וסופית זו מציינת ברגיל את מספר הרבים במין נקבה ( סופית הרבות , ( עשוי להיווצר קושי בהבחנה במספרו 1 של השם . למשל , קשה לדעת על פי הצורה בלבד אם חכמות לשון יחיד היא או לשון רבים , ורק ההקשר התחבירי יכול לעתים להשיב על כך : "פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות" ( תהלים מט , ד , ( כנגד "חכמות בנתה ביתה" ( משלי ט , א . ( 3 גם בהמות משמשת , מלבד כריבוי לבהמה , שם לבעל חיים כלשהו : "הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל" ( איוב מ , טו . ( כיצד ניתן לדעת אם " שפות ב ? ןר" ( שמואל ב יז , כט ) הוא לשון רבים או יחיד ? בלשון המקרא 4 א # פ ( י ) ת היא צורת היחיד , והתי"ו היא כנראה מעיצורי השורש . על פי נוסח 5 המסורה צורת הריבוי היא אשפתות ( איכה ד , ה . ( והנה בלשון חז"ל נתפשה אשפות לשון ריבוי , וצורת הנפרד אשפה נוצרה בגזירה לאחור back ) , ( formation כגון "קנובת ירק [ ... ] שעל גבי אשפה בכל מקום הרי זו 6 מותרת"...  To the book