מבוא ההיסטוריה הספרותית של אסונות לאומיים

בדיקת תגובותיה של הספרות העברית על אסון לאומי מעוררת שאלה שהיא חלק משאלה רחבה יותר : באיזו מידה הספרות העברית החדשה שצמחה במאות התשע עשרה והעשרים ממשיכה — או אינה ממשיכה — את אלפי שנות הכתיבה בלשון העברית שקדמו לה ? כיצד הספרות העברית יוצרת ומגלמת את הדינמיקה של המסורת והמודרניות בחברה היהודית וכיצד היא מתווכת בין חלקיה השונים של דינמיקה זו ? ברוך קורצווייל הוא שהציב בצורה פולמוסית מבריקה את השאלה הזאת לגבי התקופה המודרנית , אך לא השיב עליה . יש מקום ויש גם צורך להרחיב את השאלה אל העבר , כלומר לבדוק את שאלת הרציפות , לא רק לגבי הזיקה בין המודרני לקלסי , אלא גם בתוך המסורת הקלסית , ולבחון את המתחים והתזוזות שחלו בין תקופות יצירה וז'נרים שונים שבה . התגובה לאסון היא בעיה ספציפית הנוכחת , למרבה הצער , בכמה וכמה שלבים של התפתחות המסורת , כמו גם בתקופה המודרנית , והיא ניזונה ממערך מיוחד של משאבים מתוך המאגר של רפרטואר גדול יותר של הספרות . מלבד העניין התמטי שבו לעצמו , יכול אפוא חקר התגובות על האסון להוות מקרה בוחן בחקירת הנושא הרחב יותר של רדיפות — או אי רדיפות — בספרות העברית . המערך המסו...  To the book