ג. ההיסטוריה הטבעית של תנועת החסידות

ביחסה של ההשכלה כלפי החסידות ניתן להבחין קווי דמיון והמשך הנמתחים מכתבי הפולמוס המתנגדיים של שלהי המאה הי"ח . אין בכך להפתיע . ביסודם של דברים מגמת המתנגדים בליטא ומגמת המשכילים בגליציה היתה זהה — להוכיח כי התופעה החסידית הבעש"טיאנית משוללת כל לגיטימציה . אלא שמכאן ואילך נפרדות הדרכים . המתנגדים ניסו להוכיח שהחסידות הינה מינות , הסותרת את היהדות האמיתית , פוגעת באסתטיקה הדתית ופורשת מן הכלל . השימוש בטיעונים היסטוריים בכתבי הפולמוס היה מצומצם ביותר והוגבל לקביעת ההבדל שבין חסידים ראשונים במובן האותנטי לבין החסידות המתיימרת להמשיכם ; להצגת הבעש"ט כ"לא למדן" ועל כן משולל לגיטימציה של הנהגה תורנית — מה גם שהיה עני , וחסר ייחוס ברור ; ולסיווגה של החסידות באותה מחלקה המיועדת לתופעות מסוכנות המתפרצות בתוככי עם ישראל : "פריצי עם ה "' ובהם הצדוקים , הנוצרים , השבתאים והפרנקיסטים . המשכילים המשיכו , כאמור , כמה מקווי הטיעון המתנגדי , אך לא מצאו סיפוק בכתבי הפולמוס . הללו , טען למשל מיזס " , כל 89 שי"ר , בכורי עתים , , ( 1827 ) 8 עמ' . 245-244 90 ראה : י' פרל , על מהות כת החסידים , ( Uber das We...  To the book