ה. 'העת החדשה' בתמונת העבר המשכילית

אין הכרת עבר חדשה צומחת אלא בשעה שחל שינוי משמעותי בראיית ההווה . מחקריו של יהושע אריאלי הראו עד כמה מכריעה היתה הופעת המושגים 'עת חדשה' ו'ימי הביניים' — מושגים שביטאו את מודעותם של אינטלקטואלים באירופה במאות ט"ו-ט"ז , ואחר כך גם במאות י"ז-י"ח . להתחלתו של עידן חדש , שהוא מובחן ושונה מקודמו . מכאן החל גם השימוש בהיסטוריוגרפיה האירופית בפריודיזציה המשולשת ( העת העתיקה , ימי הביניים והעת החדשה , ( שאיננה רק בגדר של תופעה היסטוריוגרפית , אלא מרד בתמונת העבר התיאולוגית הנוצרית . בעלייתו של המושג 'העת חדשה' יש לדברי אריאלי כדי לתת "עדות חשובה על התודעה העצמית של התקופה" שטבעה אותו , ומאחוריו מגמות ברורות של חילון " . מבחינה זו היו המשכילים היהודים בגרמניה בשלהי המאה הי"ח בעלי תודעה זהה כמעט לזו של הפילוסופים הצרפתים והמשכילים הגרמנים . גם הם היו שותפים לאמונה המשכילית , שעד מהרה הפכה למעין דוגמה משכילית בלתי מעורערת , כי תקופתם עדה למיפנה היסטורי רב חשיבות ומשמעות . התייחסות חדשה אל רצף הזמן ההיסטורי , דימויים חדשים של תקופות , תפיסה חדשה של דינמיקת הזמן וניסוח סכימות היסטוריות חדשות היו כו...  To the book