|
|
עם בואה של האמנציפציה למרכז אירופה , התנתקו היהודים דוברי הגרמנית בהדרגה מבית היהדות האשכנזית . הכללתם בציבור האזרחים שברה אחדות דתית שנולדה ממורשת משותפת . היסטוריונים נטו עד כה להתמקד בביטוייו המוסדיים של שבר זה - דחייתן של שיטת החינוך , צורת הפולחן והמנהיגות הרבנית המהותיות ליהדות האשכנזית - תוך שימת דגש מיוחד על הטעמים והערכים המערביים אשר הניעו את התמורות בכל תחומי החיים היהודיים . באופן מוזר לא היתה מצדם שום התייחסות לחיפוש שהתרחש במקביל אחר פרדיגמה יהודית שיהיה בה כדי לנטוע מרידה מוסדית בקרקע יהודית . בשלב מסוים פיתחו יהודי גרמניה במהירות מפתיעה העדפה ברורה קודם לכן האיברי , שבלעדיה היו מתנתקים מן היהדות עצמה . באמצם את מה שריחף לפני כן רק במעומעם על סף התודעה האשכנזית , נתאפשר להם להגדיר מחדש את זהותם במונחים יהודיים . הביקורת כלפי היהדות האשכנזית באה מכיוונו של עבר בר שימוש לצורכי ההווה . במרוצת מאתיים השנים הבאות עתידה היתה ההיסטוריה היהודית המודרנית להוליד , במידה מסוימת של סדירות , גלגולים חוזרים של אותה דיאלקטיקה של מרד וחידוש באמצעות פנייה אל שולי התודעה הקבוצתית , אך לא ...
To the book |
|
|