מות הדסה

בת שבע שנים ושמונה חודשים היתה רבקה'לה במותה , ביומה האחרון של שנת . 1942 ביומן שניהלה הדסה , מיום הולדתה של בתה עד יום מותה , אין היא מזכירה מפורשות את שמה של רבקה'לה . היא כינתה אותה בביטויים שונים , כגון " התינוקת" או "הילדה . " התופעה נמשכה גם לאחר מות הילדה . כמעט שנתיים אחרי כן , במכתב ששלחה לגדעון ב , 26 . 9 . 1944 ערב יום כיפור תש"ה , על אודות העיכובים בבניית השיכון ב"עזרה ובצרוף , כתבה ; גדעון יקירי , רציתי לכתוב לך אחרי ראש השנה אבל לא עלה בידי עד עכשיו . לפני שנה , בזמן הזה , היית פה . השנה נשארתי עם זכרונות . לא , הם לא זכרונות - היא כל כך חיה , היא תמיד על ידי , תמיד היא מדברת , היא שוחקת , היא שואלת . אבל תמיד אותו דבר , היא לא גדלה , היא נשארת כמו שהיתה . רציתי היום לנסוע אליה . לא יכולתי . יש מנהג כזה שהולכים [ לבית הקברות ] בערב יום הכיפורים . אני לא יכולה להיות שותפה . אין לי דרישות מן השנה החדשה חוץ מדרישה אחת . בכנוי "היא" מתייחסת , כמובן , הדסה לבתה רבקה'לה . מה היא דרישתה האחת - אין היא מעזה לכתוב במפורש . ייתכן ומשאלתה היתה שתאריך ימים עוד שנה לפחות . אולי היה ז...  To the book