" העדה החסידית " היא לכאורה חטיבה חברתית מונוליטית אחת , שעצם הגדרתה כעדה מותנית בכפיפותם הרצונית , המוצהרת והמוחלטת של בניה אל הצדיק העומד בקודקודה . גם מן הבחינה הרעיונית נתפסים "החסידים , " בעומדם מול הצדיק , כגוף אנושי בעל מהות רוחנית משותפת . יחד עם זאת , ניתן לזהות בתוך "העדה" ארבע קבוצות התייחסות עיקריות , המובחנות אלה מאלה הן מבחינת זיקתן אל הצדיק ותודעת הייחוד שלהן , הן מצד אופי פעילותן ומידת המחויבות שנטלו על עצמן . ( 1 ) המקורבים . זו היתד , קבוצה מצומצמת של חסידים , שהתגבשה מקרב האנשים שליוו את הצדיק לכל מקום ומקום כדי לשמש לו מניין לתפילה . בין המקורבים היו שמשים ובעלי מקצוע , שהתגוררו דרך קבע בבית הצדיק , או ממש בסמוך לו , ועמדו לשירותו בכל עת . הגרעין הקשה של המקורבים היו הגבאים , שתפקדו כאנשי סודו וכיועציו האינטימיים ביותר של הצדיק . יתר המקורבים שירתו את הצדיק , את בני משפחתו ואת אורחיו . היו אלה : משרתים פרטיים , מלמדים , חזנים ושוחטים . כל אלה נדרשו , מטבע העניין , למידה רבה של דיסקרטיות ולויאליות , שכן הכירו את הצדיק ואת בני משפחתו בשכבם ובקומם . ( 2 ) ה "י ושב ים ....
To the book