פרק ארבעה־עשר בעקבות המלחמה: החזרה לשגרה

בעת החגיגות לציון שובו של סר משה מונטיפיורי ללונדון נראה היה כי פרשת דמשק במובנה הצר - לאמור , המחלוקת הציבורית והפוליטית המיידית בעניין עלילת הדם הפולחני - מיצתה את עצמה . ברור ששני האישים שעמדו בראש המשלחת למזרח השתוקקו שהפרשה תיסגר . בנאומו בווינה הצהיר כרמייה מפורשות , כי "מעשי הרצח שנגרמו על ידי העינויים שהמצרים שלחו בהם ידם היו אל נכון הפשעים המשפטיים האחרונים ; והרוגי דמשק - מתינו האחרונים על קידוש השם . " י ובהתייחסו למסמכים שנשלחו על ידי אנטון לאורין - אשר קיווה עדיין , כמסתבר , להגיש ( יחד עם פיצ ' וטו ) תביעה משפטית נגד רטי מנטון - כתב מונטיפיורי לקארל רוטשילד ב 8 במרס : 1841 אגישם לוועדה בהקדם האפשרי , אך דעתי המגובשת היא , שלא יהיה זה מעשה נבון או זהיר ללבות מחדש את הנושא . השגנו את כל הנדרש , [ לרבות ] ביטחון לעתיד , ואם כי אנשים מסוימים מעוניינים אולי לחדש את התסיסה , אני משוכנע שהיהודים יסבלו ממנה . אולם עלילת דמשק התפתחה לכל אורך הדרך בצל התהפוכות במזרח התיכון . כיבוש סוריה הגדולה בידי מוחמד עלי ב ; 1832 ניצחונו בניזיפ ( נציבין ;( החט ' י שריף של גולהאנה שהוצא על ידי...  To the book